על מסע בזמן

זהירות – ספויילרים לסרטים הבאים: 12 קופים, בחזרה לעתיד, שליחות קטלנית (1, 2, 3), מסע הכזבים של ביל וטד.

יצא לי, לפני כמה ימים, לראות שוב את הסרט המעולה "12 קופים".  זה הזכיר לי משהו ששמתי לב אליו כבר לפני זמן רב, ואני נזכר בו בכל פעם שאני רואה סרט שעוסק, במישרין או בעקיפין, במסע בזמן. אולי הגיע הזמן לסכם אותו. זאת, מעבר לכך שהסרט הזה הוא עוד עדות לכך שעדיף היה שבראד פיט יראה פחות טוב, כדי שלא למסך את יכולות המשחק שלו.

ניתן לחלק את סרטי המסע בזמן לשתי קבוצות עיקריות – גישת "חזרה לעתיד" וגישת "שליחות קטלנית 1".

גישת "בחזרה לעתיד" גורסת שהעבר פתוח בפני החוזרים אליו בדיוק כמו ההווה. כלומר, כל פעולה שנעשית בעבר משפיעה על המציאות ומשנה אותה, ואת המציאות שתבוא אחריה – כלומר, את ההווה שממנו יצא הנוסע בזמן.

מרטי חוזר לשנת 1955 ובטעות מונע מהוריו להפגש – דבר שיכול למנוע את לידתו בעתיד – ומבלה את שארית הסרט בלנסות לתקן את הטעות הזו. הקונספט הזה ידוע יותר בתור "פרדוקס הסבא" – נניח שאני חוזר לעבר והורג את סבא שלי לפני שהוא הביא לעולם את אבא שלי (לצורך העניין, לפני שסבתא שלי התעברה). אז אבא שלי לא יוולד, ולכן אני לא אוולד, ולכן לא יהיה מי שיחזור לעבר ויהרוג את סבא שלי, ולכן אבא שלי יוולד, ולכן אני אוולד, ולכן אני אחזור לעבר ואהרוג, וחוזר חלילה.
הבעיה העיקרית ב"חזרה לעתיד" היא הדעיכה האיטית – מרגע שמנע מהוריו להפגש, היה מרטי אמור להעלם מיד (אם אכן הוריו לא יפגשו) או שכלום לא היה אמור לקרות (אם הוריו היו נפגשים בצורה אחרת, על פי ההסבר שמסופק בסרט "מכונת הזמן"). ההעלמות האיטית של מרטי, כאילו מישהו מחכה עד לרגע העתידי-היסטורי שבו הוריו מתנשקים, מגוחכת למדי. אבל מדובר בסרט משנות ה-80, ולכן אפשר לסלוח לו.

ואם נסלח לו, אז יש גם פתרון לפרדוקס הסבא, בהסתמך על קיומם של יקומים מקבילים. הטענה היא שאם אני חוזר לעבר והורג את סבא שלי, אני לא משנה את העתיד (או העבר, בשבילי) אלא יוצר הסתעפות בזמן, שממנו דברים יתפתחו אחרת. המציאות שממנה אני הגעתי (ושבה סבא שלי שרד והוליד את אבא שלי) עדיין קיימת ביקום מקביל, שממנו אני הגעתי. אבל מכאן (מרגע ההסתעפות) אני שייך למציאות אחרת. השאלה אם אני יכול לחזור לעתיד (או, נכון יותר, לנוע קדימה בזמן) שונה מהשאלה האם אני יכול לחזור למציאות שממנה יצאתי. הפתרון הזה מסביר כיצד מרטי נע קדימה בזמן בסוף הסרט, ומופתע לגלות את כל השינויים במציאות, שכביכול ליוו אותו כל חייו.

בסרט "שליחות קטלנית 1" נשלח רובוט-מחסל להרוג את שרה קונור, אמו של ג'ון קונור, מנהיג בני האדם בעתיד פוסט-אפוקליפטי (וואו, תמיד רציתי להשתמש במושג הזה) בו בני האדם נלחמים ברובוטים ומכונות. אחריו נשלח לוחם אנושי יחיד, קייל ריס, שתפקידו להגן על האם. הוא מצליח להגן עליה וביחד הם גוברים על הרובוט. קייל נהרג, אבל לא לפני ששרה והוא מתאהבים, שוכבים ושרה מתעברת ממנו עם – כמובן, ג'ון. אם כן, שליחתו של הרובוט לחסל את אמו של ג'ון קונור מתחילה שרשרת ארועים שמביאה ללידתו. האבסורד כאן הוא, שכדי למנוע את לידתו של ג'ון קונור, היו צריכות המכונות למנוע את שליחתו של המחסל לעבר.

גישת "שליחות קטלנית 1", אם כן, (שאליה שייך גם הסרט "12 קופים" ) היא הפשוטה יותר לעיכול, אך גם המעניינת יותר. לפי גישה זו, העתיד אינו פונקציה של מה שקרה בעבר. או, נכון יותר, ההווה, וגם העתיד שיבוא אחריו, הם כבר פונקציה של שינויים שמבחינת הסרט (והצופים) עדיין לא נעשו. כלומר, הסרט מצטייר כקופץ קדימה ואחורה מבחינת הזמנים (פלאשבקים לעתיד, ובעיקר דרך הסיפורים שמספר קייל לשרה), אבל הכרונוגרפיה שמתחת, זו שעל פיה נקבעת המציאות, זורמת בדיוק לפי סדר הצגתה בסרט. כלומר, קודם נשלחים הרובוט וקייל, אחר כך שרה נכנסת להריון ויולדת את ג'ון, שמנהיג את המרד נגד המכונות, ששלחו את המחסל להרוג את אמו. מעניין שהסרט השני בסדרה עובר בחדות לגישה השנייה, כאשר שרה, ג'ון והרובוט המגן משמידים את שאריות הרובוט מהסרט הראשון (ועל הדרך גם גורמים למותו של המפתח של סקיינט), ואח"כ משמידים את הרובוט המגן, כדי למנוע אפשרות שסקיינט יתפתח ממנו. מעניין עוד יותר שהסרט השלישי בסדרה חוזר חזרה לגישה הראשונה, הפאטליסטית, שבה לא ניתן לשנות את העתיד דרך חזרה לעבר (הסרט הרביעי כבר לא עוסק בכלל במסע בזמן).
"12 קופים" עובד באותה צורה. הרמז לקבוצה המכונה "צבא 12 הקופים" ( "The army of the 12 monkeys" ) מגיע מהודעה שהושארה במענה האוטומטי של קבוצת המדענים, ב-1996. ההודעה הושארה ע"י קת'רין ריילי, הפסיכיאטרית שמטפלת בג'יימס קול, בתור בדיחה, כיון שהיא חושבת שהגיעה למענה קולי של חברה לניקוי יבש. אבל את ההתייחסות לצבא 12 הקופים היא לוקחת מקול, ששמע את ההודעה הקולית שלה בעתיד, והאמין לה. שוב, חזרתו של קול לעבר, להתחקות אחר צבא 12 הקופים, היא זו שמעוררת את ההודעה ואת הקונספציה שהאסון האקולוגי נגרם ע"י צבא 12 הקופים.

הבעייה הגדולה בשבילי בגישה הזו היא שהיא פאטליסטית. גורל, הכל כתוב, איך שלא רוצים לקרוא לזה. זו הגישה שעל פיה, העתיד כבר קבוע מראש, ואנחנו לא יכולים להשפיע עליו בהחלטות שלנו. רוצה לומר, ההחלטות שלנו כבר קבעו אותו, ואנחנו, אפילו שנראה לנו שיש לנו שליטה עליהן, רק שחקנים שמבצעים תסריט, רכיבי מחשב שמריצים תכנית שתוצאתה ידועה מראש, ושחושבים שהחלטה מסויימת הייתה יכולה להיות אחרת. כמו שאמר מורפיאוס ב-"מטריקס רילודד" – מה שקרה קרה ולא היה יכול לקרות בשום דרך אחרת.

ועוד נקודה פרדוקסלית משעשעת להפליא (אותי, לפחות) מגיעה מהסרט השני בסדרה של ביל וטד, כשביל וטד נקלעים למצב קשה – הם פשוט מכריזים על כוונתם להשתמש במכונת הזמן (שהיא תא טלפון, אבל לכתוב "תא-טלפון-זמן" נראה לי מוזר) כדי לחזור ולהכין את הסצינה כך שהם ינצחו את הרשע. עצם ההכרזה, בשילוב עם זה שאכן יש ברשותם מכונת זמן, ושמתישהו בעתיד הם אכן יזכרו לחזור לעבר כדי להכין את הכל, הופכת לכלי לשינוי מיידי של המציאות – עצם הכוונה לשנות משהו כבר משנה אותו.

5 מחשבות על “על מסע בזמן

  1. האמת היא שב"חזרה לעתיד" יש מספר סתירות בכל הנוגע לתיאוריה המדעית של מסע בזמן. בסרט השני, כשביף הזקן נוסע בחזרה בזמן כדי להביא לביף הצעיר את החוברת עם תוצאות משחקי הספורט, הוא אמור לחזור אחר כך לעתיד האלטרנטיווי שנוצר בעקבות הפעולה שלו. אבל הוא חוזר לעתיד שממנו הוא יצא. גם מרטי, כשהוא חוזר ל-1985 מהעתיד, אמור לחזור להווה ממנו הוא יצא: השינוי שביף יצר התרחש בנקודה מוקדמת יותר בזמן, ואם מרטי לא הגיע עד אליה אין סיבה שהוא יהיה חלק מהווה החלופי שהיא יצרה. אבל הנקודה הכי חלשה מהבחינה הזו היא כשמרטי מודאג ממה שיקרה לג'ניפר ואיינשטיין, אותם הוא משאיר בהווה החלופי שבו ביף הוא איש עשיר ורב עוצמה. דוק אומר לו שאם הוא יצליח למנוע מביף לקבל את החוברת, ג'ניפר ואיינשטיין "ישוגרו" אוטומטית להווה המוכר, וההווה החלופי יימחק…
    כמובן שבעיות דומות עולות גם בסרט השלישי, עם המכתב שדוק שולח למרטי – שאמור להגיע להווה החלופי שהנסיעה של דוק יצרה, וכן הלאה….

  2. איתי,
    אני חייב להודות, בשברון לב מסוים, שאני ממאוכזבי Heroes. אחרי שהעונה הראשונה שבתה אותי לגמרי (במשך שנה, החתימה שלי באימייל הקורפורטי הסתיימה ב-save the cheerleader, save the world), אבל העונה השנייה התרסקה, טים קרינג התנצל והבטיח לחזור, אבל השלישית לא ממש המריאה. וכשהעונה הרביעית (??) הפכה להיות צדקנית מדי (עם הרפרנסים למצב, לטרור ולגואנטנמו ("אלו אזרחים אמריקנים שאתם עוצרים כאן, גוד דאמיט!!"), התנתקתי.
    אני חושב שהם קצת עושים שם בלאגן. הירו חוזר להווה בעונה הראשונה לומר לפיטר להציל את קלייר, וזה לא משפיע על ההסטוריה העתידית, כי הוא ופיטר נפגשים בעתיד בעונה הבאה, ולא נראה שמשהו השתנה שם (אם אני לא טועה, הירו מכיר בזה שהם נפגשו בעבר). חוץ מזה, בעונה השנייה (או השלישית?) יש את סיילר שמחופש לנתן, שהוא נשיא ארה"ב. זה אחד ממניעי העלילה בעונה – למנוע מזה לקרות. אבל בסוף העונה האחרונה, נתן ******ספויילר מוסתר ******* – דבר שמראה שזה לא כל כך הצליח. קצת מכוון לגישת "שליחות קטלנית". מצד שני, כיון שמסע בזמן הוא לא הפיבוט של הסדרה (או אפילו חלק אינטגרלי) – אני לא בטוח שטים קרינג בעצמו הקדיש לזה יותר מדי זמן מחשבה…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s