זהירות – ספויילרים לסרטים הבאים: 12 קופים, בחזרה לעתיד, שליחות קטלנית (1, 2, 3), מסע הכזבים של ביל וטד.

יצא לי, לפני כמה ימים, לראות שוב את הסרט המעולה "12 קופים".  זה הזכיר לי משהו ששמתי לב אליו כבר לפני זמן רב, ואני נזכר בו בכל פעם שאני רואה סרט שעוסק, במישרין או בעקיפין, במסע בזמן. אולי הגיע הזמן לסכם אותו. זאת, מעבר לכך שהסרט הזה הוא עוד עדות לכך שעדיף היה שבראד פיט יראה פחות טוב, כדי שלא למסך את יכולות המשחק שלו.

ניתן לחלק את סרטי המסע בזמן לשתי קבוצות עיקריות – גישת "חזרה לעתיד" וגישת "שליחות קטלנית 1".

גישת "בחזרה לעתיד" גורסת שהעבר פתוח בפני החוזרים אליו בדיוק כמו ההווה. כלומר, כל פעולה שנעשית בעבר משפיעה על המציאות ומשנה אותה, ואת המציאות שתבוא אחריה – כלומר, את ההווה שממנו יצא הנוסע בזמן.

מרטי חוזר לשנת 1955 ובטעות מונע מהוריו להפגש – דבר שיכול למנוע את לידתו בעתיד – ומבלה את שארית הסרט בלנסות לתקן את הטעות הזו. הקונספט הזה ידוע יותר בתור "פרדוקס הסבא" – נניח שאני חוזר לעבר והורג את סבא שלי לפני שהוא הביא לעולם את אבא שלי (לצורך העניין, לפני שסבתא שלי התעברה). אז אבא שלי לא יוולד, ולכן אני לא אוולד, ולכן לא יהיה מי שיחזור לעבר ויהרוג את סבא שלי, ולכן אבא שלי יוולד, ולכן אני אוולד, ולכן אני אחזור לעבר ואהרוג, וחוזר חלילה.
הבעיה העיקרית ב"חזרה לעתיד" היא הדעיכה האיטית – מרגע שמנע מהוריו להפגש, היה מרטי אמור להעלם מיד (אם אכן הוריו לא יפגשו) או שכלום לא היה אמור לקרות (אם הוריו היו נפגשים בצורה אחרת, על פי ההסבר שמסופק בסרט "מכונת הזמן"). ההעלמות האיטית של מרטי, כאילו מישהו מחכה עד לרגע העתידי-היסטורי שבו הוריו מתנשקים, מגוחכת למדי. אבל מדובר בסרט משנות ה-80, ולכן אפשר לסלוח לו.

ואם נסלח לו, אז יש גם פתרון לפרדוקס הסבא, בהסתמך על קיומם של יקומים מקבילים. הטענה היא שאם אני חוזר לעבר והורג את סבא שלי, אני לא משנה את העתיד (או העבר, בשבילי) אלא יוצר הסתעפות בזמן, שממנו דברים יתפתחו אחרת. המציאות שממנה אני הגעתי (ושבה סבא שלי שרד והוליד את אבא שלי) עדיין קיימת ביקום מקביל, שממנו אני הגעתי. אבל מכאן (מרגע ההסתעפות) אני שייך למציאות אחרת. השאלה אם אני יכול לחזור לעתיד (או, נכון יותר, לנוע קדימה בזמן) שונה מהשאלה האם אני יכול לחזור למציאות שממנה יצאתי. הפתרון הזה מסביר כיצד מרטי נע קדימה בזמן בסוף הסרט, ומופתע לגלות את כל השינויים במציאות, שכביכול ליוו אותו כל חייו.

בסרט "שליחות קטלנית 1" נשלח רובוט-מחסל להרוג את שרה קונור, אמו של ג'ון קונור, מנהיג בני האדם בעתיד פוסט-אפוקליפטי (וואו, תמיד רציתי להשתמש במושג הזה) בו בני האדם נלחמים ברובוטים ומכונות. אחריו נשלח לוחם אנושי יחיד, קייל ריס, שתפקידו להגן על האם. הוא מצליח להגן עליה וביחד הם גוברים על הרובוט. קייל נהרג, אבל לא לפני ששרה והוא מתאהבים, שוכבים ושרה מתעברת ממנו עם – כמובן, ג'ון. אם כן, שליחתו של הרובוט לחסל את אמו של ג'ון קונור מתחילה שרשרת ארועים שמביאה ללידתו. האבסורד כאן הוא, שכדי למנוע את לידתו של ג'ון קונור, היו צריכות המכונות למנוע את שליחתו של המחסל לעבר.

גישת "שליחות קטלנית 1", אם כן, (שאליה שייך גם הסרט "12 קופים" ) היא הפשוטה יותר לעיכול, אך גם המעניינת יותר. לפי גישה זו, העתיד אינו פונקציה של מה שקרה בעבר. או, נכון יותר, ההווה, וגם העתיד שיבוא אחריו, הם כבר פונקציה של שינויים שמבחינת הסרט (והצופים) עדיין לא נעשו. כלומר, הסרט מצטייר כקופץ קדימה ואחורה מבחינת הזמנים (פלאשבקים לעתיד, ובעיקר דרך הסיפורים שמספר קייל לשרה), אבל הכרונוגרפיה שמתחת, זו שעל פיה נקבעת המציאות, זורמת בדיוק לפי סדר הצגתה בסרט. כלומר, קודם נשלחים הרובוט וקייל, אחר כך שרה נכנסת להריון ויולדת את ג'ון, שמנהיג את המרד נגד המכונות, ששלחו את המחסל להרוג את אמו. מעניין שהסרט השני בסדרה עובר בחדות לגישה השנייה, כאשר שרה, ג'ון והרובוט המגן משמידים את שאריות הרובוט מהסרט הראשון (ועל הדרך גם גורמים למותו של המפתח של סקיינט), ואח"כ משמידים את הרובוט המגן, כדי למנוע אפשרות שסקיינט יתפתח ממנו. מעניין עוד יותר שהסרט השלישי בסדרה חוזר חזרה לגישה הראשונה, הפאטליסטית, שבה לא ניתן לשנות את העתיד דרך חזרה לעבר (הסרט הרביעי כבר לא עוסק בכלל במסע בזמן).
"12 קופים" עובד באותה צורה. הרמז לקבוצה המכונה "צבא 12 הקופים" ( "The army of the 12 monkeys" ) מגיע מהודעה שהושארה במענה האוטומטי של קבוצת המדענים, ב-1996. ההודעה הושארה ע"י קת'רין ריילי, הפסיכיאטרית שמטפלת בג'יימס קול, בתור בדיחה, כיון שהיא חושבת שהגיעה למענה קולי של חברה לניקוי יבש. אבל את ההתייחסות לצבא 12 הקופים היא לוקחת מקול, ששמע את ההודעה הקולית שלה בעתיד, והאמין לה. שוב, חזרתו של קול לעבר, להתחקות אחר צבא 12 הקופים, היא זו שמעוררת את ההודעה ואת הקונספציה שהאסון האקולוגי נגרם ע"י צבא 12 הקופים.

הבעייה הגדולה בשבילי בגישה הזו היא שהיא פאטליסטית. גורל, הכל כתוב, איך שלא רוצים לקרוא לזה. זו הגישה שעל פיה, העתיד כבר קבוע מראש, ואנחנו לא יכולים להשפיע עליו בהחלטות שלנו. רוצה לומר, ההחלטות שלנו כבר קבעו אותו, ואנחנו, אפילו שנראה לנו שיש לנו שליטה עליהן, רק שחקנים שמבצעים תסריט, רכיבי מחשב שמריצים תכנית שתוצאתה ידועה מראש, ושחושבים שהחלטה מסויימת הייתה יכולה להיות אחרת. כמו שאמר מורפיאוס ב-"מטריקס רילודד" – מה שקרה קרה ולא היה יכול לקרות בשום דרך אחרת.

ועוד נקודה פרדוקסלית משעשעת להפליא (אותי, לפחות) מגיעה מהסרט השני בסדרה של ביל וטד, כשביל וטד נקלעים למצב קשה – הם פשוט מכריזים על כוונתם להשתמש במכונת הזמן (שהיא תא טלפון, אבל לכתוב "תא-טלפון-זמן" נראה לי מוזר) כדי לחזור ולהכין את הסצינה כך שהם ינצחו את הרשע. עצם ההכרזה, בשילוב עם זה שאכן יש ברשותם מכונת זמן, ושמתישהו בעתיד הם אכן יזכרו לחזור לעבר כדי להכין את הכל, הופכת לכלי לשינוי מיידי של המציאות – עצם הכוונה לשנות משהו כבר משנה אותו.

בחודש יולי, עיתון 'הארץ' מפרסם, רביעי מלמעלה, כתבה בנושא שמדבר לכולם: האם דינוזאורים נהגו ללכת בצוואר פשוט קדימה או לשאת את ראשם למעלה.

התמונה שמלווה את הכתבה היא של ה"פליאונתולוג" הידוע, ד"ר רוס גלר, הלא הוא דיוויד שווימר מהסדרה חברים.

בזמנו, הצבעתי על כך לעידו, שלא חשב שזה כל כך מוזר, אבל פרסם על זה אייטם.

אז חשבתי שזו מין התלוצצות שכזו, מין בדיחה חד פעמית בין העורך לקוראים, אבל מסתבר שלא כל כך מהר.

בתחילת החודש הבא, 'הארץ' מפרסם כתבה על בית כלא של השטאזי, שהפך לאתר הנצחה, ועומד להיסגר עקב ביקורי חינם של תלמידי בתי ספר. התמונה המלווה היא לא של אתר ההנצחה, אלא של אולריך מיהה, השחקן הראשי בסרט "חיים של אחרים", מתוך דף הסרט באתר IMDB:

אמנם סרט פופולארי ומצליח, אבל מצביע על עומק תרבותי כלשהו. עם זאת, לא זו הנקודה.

היום, בתחילת ספטמבר, מפרסם האתר מאמר על דוור שלא חילק את הדואר במשך מספר שנים. התמונה, כמובן, היא של הדוור הבלתי נשכח מ"סיינפלד", ניומן:

האם 'הארץ' משתמש בתמונה כדי להעביר מסר על הכתבה? אם כך, האם תמונה של שווימר בכתבה שעוסקת בדינוזאורים מעבירה את המסר טוב יותר מתמונה של, למשל, דינוזאור? האם תמונה של גיבור 'חיים של אחרים' בכתבה על בית הכלא של השטאזי, מעבירה את המסר טוב יותר מתמונה של, נניח, בית הכלא המדובר?
או שאולי 'הארץ' משתמש בתמונות האלו בשביל לשמר את עצמו בתור 'עכשיווי' (concurrent)? תמונה מתוך סדרה או סרט מדובר באה להראות שעורכי האתר מחוברים חזק למה שהולך עכשיו בתרבות. צריך לשים לב שמי שלא מחובר לתרבות (ולנקודות הספציפיות האלו) לא יבין את ההקשר. אמנם קצת קשה לדמיין שמישהו מכיר את שווימר ולא מודע לפועלו מחוץ ל'חברים' (ותפקידו כאנטק, מפקד גטו וורשה בסרט על המרד), אבל האם ברור שמי שיראה את תמונתו של אולריך מיהה, עם אזניות ישנות וצווארון עבה, יקשר אותו לסרט?
באחד המאמרים המצויינים על סימולקרה וסימולציה באתר 'האייל הקורא', מסופר משל המפה של בורחס. האם זה התגלמות של אותו משל? שארועים היסטוריים יכולים להיות מתווכים רק בעזרת דימויים מדרגה שנייה מתוך סרטים וסדרות שעסקו בהם? ואם כן, מי יבחר לייצג כתבות על גרמניה הנאצית? בראד פיט, או טום קרוז?

<עדכון 24/3/2010>

בכתבה שמדברת על אי מריבה בין הודו ובנגלדש, ש'טבע' באוקיינוס ההודי, היו צריכים תמונה של אי, ואם אפשר – של אחד שיש לו נטייה להעלם. ומה יותר טוב מהאי של הסדרה 'אבודים' בתור ייצוג?

כמובן, זה מובן מאליו לכל צופי הסדרה. ולאלו שלא? מממממ. תמונה של שני גברים ואשה על רקע של שיח.

</עדכון>

<עדכון 28.3.2010>

ושוב, אבא של ג'ורג', פרנק קוסטנזה ("סיינפלד") כמייצג לכתבה על תופעה של גברים שמפתחים שדיים של נשים. ולמי שלא זוכר, לפרנק וקריימר היה רעיון לייצר חזיות לגברים (והויכוח על איך לקרוא לזה – bro או manzier:

</עדכון>