יובל דרור פרסם לפני כמה ימים את המכתב הבא, מאת עו"ד אירית רוזנבלום, מייסדת ומנכ"לית "משפחה חדשה". מומלץ לקרוא אותו.

קשה לי לומר שאני לא מסכים. אחרי הכל, אני עוד לקוח מרוצה, שהיה צריך, בתור יהודי אזרח ישראל, להתחתן עם אשתי היהודיה ואזרחית ישראל בקפריסין מטעמי הדת היהודית שגם היא, מסתבר, אזרחית מדינת ישראל.

למעשה, רק דבר אחד תפס לי את העין, וממנו אנחנו נפנה הצידה.

בתור יליד תל אביב המושג "כפייה דתית" מאוד מוכר לי, כמושג. התביעה שהם ישרתו כמו כולם, ויצאו לעבוד כמו כולם, ובכלל, יהיו כמו כולם. מצד שני, בתור תל אביבי, אני זוכר את התקופה שבה בתי קולנוע היו סגורים בשישי בערב, וגם מסעדות (וכבר לא). ואני זוכר תקופה לפני מרכז הבילוי וההתחברות המשפחתית במתחם שפיים. אני זוכר איך זה לגדול בשכונה שיש בה ישיבה מול שבט הצופים, את הספק-יריבות ספק-שנאה.

ובמכתב, הסכמתי עם הזוועה של ההפרדה באוטובוסים ובתי הדין הרבניים, אבל פרשת אינטל והמפעל בירושלים מציקה לי כבר הרבה זמן, בעיקר כיון שגם הסיפור הזה תויג מייד תחת 'כפייה דתית', כולנו, בתור חילונים, יודעים מייד לאיזה צד ללכת. הייתי רוצה לנסות להציג את  הדברים בצורה שונה.

לכל אחד מאיתנו יש מסורת. ללכת לים בשבת, לטייל בפארק, לעשות על האש בחצר או כל דבר אחר. לדתיים, מסתבר, יש מסורת של לא לעבוד בשבת. האמת היא שזו מסורת שהם כפו עלינו לפני הרבה שנים (לפי מה ששמעתי), וטבעו עבורינו, לטובה, את המונח סופשבוע. זו מסורת עתיקה שמתוחזקת פחות (במרכז תל אביב הכל פתוח בשבת) או יותר (בבני ברק הרחובות סגורים במחסומים) בכל הארץ. ואם ננתק את עצמנו לרגע, סביר שאם היינו גרים במקום אחר, היינו מסתקרנים מהמקום הזה, היחיד בעולם המערבי, שבו מדינה שלימה משביתה את עצמה לגמרי ליום אחד בשנה.

אינטל היא חברה שנתנה לנו הרבה. למעשה, את רוב העולם הטכנולוגי שאנחנו מכירים היא עזרה לדחוף, ובפרט גם את המחשב שעליו נכתב פוסט זה. אבל אינטל היא חברה (company) ולא חברה (society), ומה שמניע אותה זו לא מסורת אלא כסף. וכיון שידוע לכל שזמן הוא כסף, אינטל מעוניינת לקבל כמה שיותר מהזמן של עובדיה, ואפילו את השבת. זו לא בעייה גדולה אם הם מפצים את מי שעובד בשבת, אבל זו עדיין בעייה כי מאוד קל ללחוץ על עובדים לוותר על זכויות (ומסיבה זו משכורת נמוכה משכר מינימום אינה חוקית, אפילו אם העובד וויתר על זכות זו. לפעמים למחוקק יש שכל).

אבל אז, אינטל החליטה לחזק את הכלכלה והתעשיה בירושלים ולפתוח שם מפעל. שיעבוד בשבת, כמובן. נחזור: חברה אמריקנית (או בינלאומית) מגיעה לארץ ורוצה לפתוח בה מפעל, בעיר שבה המפעל מקעקע את המסורת. אחת מכמה ערים ספורות שנוהגות ככה, והיחידה (עד כמה שאני יודע) שאפילו שמה את זה בחוק (שנקרא "חוק השבת"). ולא תגידו איזה ניר ברקת שחרת על דגלו מלחמה בכפייה אלא תאגיד שכל כוונתו היא להגדיל את רווחיו ב-1/6 (או למנוע מהם לרדת ב-1/7). ומה עושה ממשל נאור שתושביו נמצאים במאבק כזה, שפוגע באושיות אמונתם? נלחם בהם גם. ולשם מה? לא לשם הכסף, כמובן (לפחות לא כסף למדינה). אינטל, כמו כל תאגיד גביר שמוכן להקים כאן שלוחה, זוכה להקלות מיסים מפליגות תחת הטענה המוזרה שהיא מביאה כסף למדינה ומייצרת עבודה. ואם לא היו מקבלים, סביר להניח שקברניטי אינטל היו מגלים שיש אנשים מאוד חכמים ומוכשרים בהודו או בנגלדש. הנוכחות שלהם כאן היא עניין של נוחות ולא כבילות.

אם כן, האבא שלנו נותן לגביר לזיין את הילדה בת ה-14 שלו, מתוך אמונה באיזושהי הבטחה של חתונה מתישהו בעתיד. ועל הזין שלו גיל מינימום, או הרצון שלה. איש עשיר בא לעיירה.

ואנחנו? מתוך רפלקס מותנה, מצטרפים לגביר הנאור וצועקים "פרימיטיבים". אבל אולי הפעם אנחנו טועים והם צודקים. ואולי הפעם אנחנו הכופים, ואפילו לא לטובתינו שלנו. ואולי כדאי לנו להסתכל בדברים ולחשוב. מותר לשנות את המסורת תוך דיון פנימי, אבל לא כדאי לעזור לאבינו הטועה להחזיק את אחותינו שלא תשתולל.

(ואני מתנצל בפני אבי ואחותי שנכנסו לתוך המטאפורות ההזויות שלי).

הדף הראשי של 'הארץ' נראה היום מדכא במיוחד:

אז מה היה לנו? כתבה על מכון מחקר בשם "ראות" שחקר ומצא כי שוב קמו עלינו לכלותינו. זה לא שאין כאלו שבאמת מסתכלים עלינו ואומרים 'אייאייאיי', אבל הם מלובים על ידי התאגדות גלובלית של אנרכיסטים (באמת? מישהו שם יודע מה זה אנרכיסטים?). אחריה, כתבת פרישה על השופט השנוי במחלוקת גרשון גרמן, שכותרתו קובעת כי שני הומואים עם ילד הם לא משפחה לפי הגדרת החוק, ולכן השופט סירב להוציא צו הגנה לגבר שבן זוגו היכה אותו (וזה מגיע משופט לענייני משפחה. כמו ששופט שלום יזכה רוצח שהיכה מישהו למוות במפתח שוודי, כי זה לא נשק לפי החוק), ותחתיה, לאחר תקופה ארוכה של שקט מתוח, חוזר האור-לגויים, הבעל-ראש-טוב אביגדור קהלני, שאומר לתלמידי בית ספר שמי שלא ישרת יביא פשע וסמים (בכותרת) ושאם הם ישתמטו, הוא יטפל בהם אישית (במשנית). הכתבה מומלצת אגב, לכל מי ששאל את עצמו פעם מה קורה לגיבורים אחרי שהסרט נגמר.

אכן, קציר דמעות, אבל מכולם תפסה לי את תשומת הלב הכתבה האחרונה בבלוק, זו העונה לכותרת מהמסך למציאות: "אווטאר בגירסה ההודית". הכתבה, החתומה על ידי כתב העיתון הצרפתי 'לה מונד', מספרת על שבט קטן בהודו (לא ראיתי את הסרט כך שאין חשש לספויילר) שעומד לאבד את אדמותיו בגלל חברה בריטית (בבעלות איש עסקים הודי) רוצה לכרות שם חומר בשם בוקסיט. הכותב וגם המצוטטים בכתבה מרבים להשוות בין הסרט למצב בהרי אוריסה: "סיפורם דומה מאוד לתסריט של "אווטאר", סרטו של הבמאי האמריקאי ג'יימס קמרון", "הדרמה של אווטאר – אם נתעלם לרגע מהלמורים הצבעוניים ומהלוחמים דמויי האדם מתחוללת היום במציאות, בגבעות ניאמגירי שבאוריסה", מסביר סטיבן קורי, מנהל העמותה Survive International, שפועלת כדי להגן על העמים הילידיים ברחבי העולם.", "נראה ששבט דונגריה קונד עומד בפני כליה, ולא בפני סוף טוב בנוסח אווטאר." (אופס, אולי בכל זאת ספויילר).

בניגוד לעבר, הפעם אין לי טענה כלפי 'הארץ' או אפילו כלפי 'לה מונד', אלא רק ניתוח (מתובל בקצת עצב) של עצמנו ומה עובר לנו את סף הרגישות של התודעה.

נתקלתי בעבר בטענה מוזרה שכשהספינות הגדולות של מגלי הארצות האירופאיים התקרבו לחופי אמריקה, הילידים לא ראו אותם (ממש לא ראו אותן מולם על הים) כיון שהאפשרות הקיומית שלהן הייתה בלתי נתפסת. הייחוס היחיד שמצאתי הוא כאן, והוא מנסה להסביר את זה בדרך אחרת (שלא מתאימה לי לטיעון ולכן אני אתעלם ממנה), ואוסיף כאן שבעקבות הסרט "מוצאים את נימו" אלפי ילדים שיחררו את דגי הנוי שלהם לאוקיינוס, וגרמו לאסון אקולוגי.

מתוך השיח על סימולציות וסימולקרות יכול לעלות כאן יצור חדש: אווטאר הוא מסמן (סימולציה) כיון שהוא מייצג מציאות קיימת (המסומן), אולם המסומן הזה בלתי נראה לנו עד בואו של המסמן. לא מדובר כאן בהחלפה של המסומן במסמן כמו שציינתי כאן, אלא בחילוף תפקידים דו כיווני בינם: אווטאר הוא המסומן ואירועי מציאות הם רק סימולציות חיוורות שלו, שצריך לדאוג להם לסוף טוב (וטוב שהסרט לימד אותנו מי הטוב ומי הרע כאן).

לפיכך, הייתי ממליץ לקברניטי המדינה (וקהלני בראשם) ליצור סרט מדע בדיוני עם אפקטים מרהיבים, על שבט של יצורים ירוקים ושוחרי שלום בשם 'שני בשראל', שאחרי 4000 שנות גלות חזרו לכוכב שלהם רק כדי לגלות ששבט מרושע בשם 'קלפטינאים', שאין להם כבוד לחיים אבל יש להם ריח של מדורה, השתלט עליו והשית תכנית לימוד בבתי הספר שמלמדת ילדים שכדאי להם ללכת להיות לוחמי קודש ('שאהיקים') ולהרוג כמה שיותר בשראלים (אין מה לדאוג , בסוף הבשראלים הטובים ינצחו וכל הגלקסיה הבנטישמית תתנצל). אין ספק שמכון 'ראות' היה רואה בזה את ההערכות האסטרטגית הנכונה.

באתר "הארץ" מתפרסמת היום הכתבה הבאה, תחת הכותרת המבהילה "הג'יהאד העולמי מחדש את פעילותו בשטחים":

מפחיד מאוד. וגם מאוד אינפורמטיבי – הכותרת מסבירה את עצמה, ואין צורך להכנס לעומק הידיעה.

כי אם נכנסים, מגלים תמונה קצת שונה. כבר בפסקה הראשונה הטון משתנה וכבר לא מדובר בג'יהאד העולמי שפועל בשטחים, אלא במעצר של של פעילים בהתארגנויות ששאבו את השראתן מאל-קעידה. הפיסקה השנייה ממשיכה ומתארת את הקבוצה (כאן כבר לא 'התארגנויות' אלא 'התארגנות', שמונה 6 אנשים, חלקם בני משפחה אחת) שמקיימים מפגשים באינטרנט ובמסגדים, ושקוראים למספר פוליטיקאים פלסטינים "כופרים". בפסקה מופיעה גם הטענה המוזרה כי "זו חוליה מאורגנת ראשונה מזרם אידיאולוגי כה קיצוני, הנחשפת בגדה זה כמה שנים". מוזרה, כיון שאין שום הסבר מה הופך את החוליה לקיצונית.

ובפסקה השלישית מופיע כבר הדובדבן, בסוף: "אין מדובר בהפעלה מסודרת של החוליות מחו"ל, אלא יותר בהשראה ששאבו מארגוני הג'יהאד העולמי". אולי אפשר להתווכח על הבנת הנקרא ומה שהתכוון משורר הכותרת, אבל סביר שבמבחן האדם הסביר, או בוזגלו, או המציאות או כל מדגם של אנשים שהיינו שואלים לדעתם, הכותרת הייתה מתפרשת הפוך למשפט הזה. מעתה אמור, בשיחדש של עיתון 'הארץ', כי "X מחדש את פעילותו ב-Y" פירושו "ב-Y יש כמה אנשים ששמעו על X ומחלקים תעמולה מודפסת שמזכירה קצת את מה ש-X אומר, למרות ש-X עצמו לא ממש מעורב או תומך בהם".

בעידן עומס המידע שבו אנו חיים, מאוד מקובל לקרוא את הכותרת ולהקיש ממנה, בלי לקרוא בכלל את גוף הכתבה. גם אני חוטא בכך לרוב. אני גם מודע לכך שעורך הכותרות לא תמיד הוא הכתב, ולעיתים הוא מונע משיקולים שאינם חדשותיים, כגון ייצור כותרות בהלה שימכרו את העיתון. אבל היוצא מכך הוא שהעיתון (לאנשים חושבים) מוליך שולל את קוראיו ובמקום לדווח להם על המציאות, ומעוות אותה כדי למכור יותר עותקים או לקדם אג'נדה מסוימת. זה בעיקר עצוב כיון שכל השאר כבר עושים את זה מזמן.

תרגום של מאמר הסתה כנגד ישראל, מופרך ושיקרי, המופיע היום בעיתון האיראני פרנג א-אשטי. לקרוא ולא להאמין:

נשיא איראן מחמוד אחמדינג'אד: פרס מסתובב בעולם כמו מלך – מי הוא בכלל?

אחמדינג'אד קורא לעולם לתקוף את ישראל על רקע הפרת זכויות אדם ודיכוי. "פרס ושרי ישראל מבזבזים את כספי עמם כשבישראל יש 8% אבטלה", אמר.

נשיא המדינה, מחמוד אחמדינג'אד, קרא היום (שלישי) לקהילה הערבית לתקוף את מדינת ישראל על רקע מוסרי של הפרת זכויות האדם ודיכוי האוכלוסיה היהודית והמוסלמית. "השלטון הישראלי זה שיא השחיתות בעולם" אמר אחמדינג'אד בנאומו מול מליאת הפרלמנט האיראני. "פרס מסתובב בעולם כמו מלך – מי הוא בכלל? ברק ומיסז'ניקוב מבזבזים את כספי עמם כאשר בישראל יש 8% אבטלה", הוסיף הנשיא.

אחמדינג'אד הוסיף כי הרמת הקול המוסרי לא פחות חשובה מחרם עולמי. "המאבק נגד ישראל לא מתחיל בחוץ אלא בישראל עצמה על רקע מוסרי", אמר. "הישראלים הצעירים והנשים הישראליות לא רוצים משטר כזה. הם חושבים שפרס מביא עליהם בושה והם צריכים עידוד שכזה מהעולם. כמו שברק מהווה סכנה, עלינו לגייס את העולם ולהלחם הו – מאבק מוסרי עם חרם כלכלי."

אחמדינג'אד ציין עוד כי אסור להפוך את הנושא הישראלי ל"מונופול ערבי", שכן "זו סכנה לעולם כולו". "ישראל כמקור הרע לא רק לבטחוננו אלא לבטחון כל העמים שוחרי השלום והחופש".

במקביל, התייחס היום נשיא וונצואלה הוגו צ'אבז לנושא הגרעין הישראלי במסיבת עיתונאים משותפת עם הנשיא לשעבר מוחמד ח'תאמי. "כוונתה של ישראל להשתמש באפשרות הגרעינית היא דבר שכל המדינות בעולם צריכות להתייחס אליו בתשומת לב", אמר צ'אבז, "נעשה הכל כדי שלא תהיה אדישות לנושא הזה וכדי לעצור את התכנית הזו".

הכתבה המלאה כאן. ותודה לתום על ההשראה.