על הכיס, הפרגון והעין הצרה

היום בבוקר מתפרסם מאמר ב"דה-מרקר" על פרוייקט התרמה של ויקיפדיה.

ויקיפדיה הפכה כבר מזמן לסיפור הצלחה. אם גוגל הצליחה למצב את עצמה בתור מילה נרדפת לחיפוש של דברים קטנים ונקודתיים, הרי שויקיפדיה הצליחה להפוך למקןר הידע המעמיק באינטרנט. מה שהתחיל בתור לווין לפרוייקט ל-Nupedia, אינציקלופדיה מקוונת שערכיה נכתבו על ידי מומחים, שרד אותה והפך להיות אחד המונומנטים של פתיחות, שיתוף פעולה ונדיבות. מתנדבים מכל העולם מתחזקים אלפי ערכים מדי יום, פולמוסים סוערים ניטשים על כיון כזה או אחר כמין גילגול של דו-קרב חרבות בין קבוצות אידיאולוגיות ואידיאליסטיות שונות. אני משתמש תדיר בשירות, לרוב כמאור ראשון לפני מקורות אחרים.

ויקיפדיה מתקיימת בלמעלה מ-200 שפות ומהווה אבן יסוד בכל תחקיר עומק, עד כדי כך שמספר פעמים פורסמו כתבות מוטעות בעיתונים, משום שכותביהן התבססו רק על ויקיפדיה, ונפלו על מידע מוטעה, בזדון או בשוגג (אכן, כמו כל דבר בעולם, גם ויקיפדיה לא מושלמת וחסינה לגמרי).

כל העושר הזה ניתן למשתמשים בחופשיות. חופשי (Free) באנגלית מציין גם חינם ( 'free' as in 'free beer' ) וגם פתוח ( 'free' as in 'free speech' ), נשען על תרומות ומימון עצמי. השרת הראשון וכתובת האינטרנט מומנו על ידי ג'ימי ויילס, המייסד. ויילס גם התחייב שלא יציב פרסומות באתר כאמצעי מימון. ואחרי כמעט 10 שנים של קיום משמעותי כל כך, החליט האיש לבקש קצת בחזרה. ולא לעצמו, אלא לתחזוקה השוטפת.

לא שהוא סגר את האתר מאחורי סיסמא ובריח, לא שיצר גירסה בתשלום והעביר אליה קצת קצת את כל הפונקציונליות. הוא אפילו לא ביקש תשלום מראש, כמו שנוהגים עיתונים (בכלל וכלכלונים בפרט) בלי להתחייב למה שתקבל אחרי שתשלם. להיפך, ג'ימי ויילס, פראייר עולמי, נתן לנו להשתמש במוצר ורק אז ביקש כסף. ודגש על 'ביקש' – אף אחד לא חויב לשלם ולא נחסם אם לא.

כל זאת לא מפריע לדה-מרקר להכנס לתפקיד הילד הקול, שיודע להצביע ולצחוק על החנונים. הלינק המפנה לכתבה, באתר "הארץ" מכריז:

ויקיפדיה - לינק לכתבה
נכנס לכיס? הוא כל כך קטן?

"מייסד ויקיפדיה הצליח להכנס לכם לכיס". אכן, פרגון גדול למקור המידע שמשמש לא מעט, סביר להניח, גם את כותבי וכתבי דה-מרקר, מקצועית ואישית. לחיצה על הלינק פותחת את הכתבה בשורה מחממת הלב וטופחת על השכם: "ויקיפדיה גייסה מאות אלפי דולרים בקמפיין שנור מהגולשים".

מן הראוי לציין כי גוף הכתבה הוא עובדתי ואינו מביע עמדה לגבי הקמפיין, מה שגורר אותי להאמין שהכתב, אורי ברקוביץ', אינו זה שיורק לבאר וקורא לזה דיווח חסר פניות, אלא כנראה עורך באתר/בעיתון שבחר (שוב) בכותרת הפסואודו סנסציונית על מנת למשוך יותר קוראים (יותר ממה?).

[עדכון] לפי מקור אנונימי שמגיב למטה, סביר שאורי ברקוביץ' כן אחראי לכותרת ה"שנור". אורי, אם כן ואם כך, נושא באחריות ולא איזה עורך. עצוב. [/עדכון]

wikipedia_article
שנור, דמי שימוש בדיעבד, מה זה חשוב? העיקר שיש עיתון אחד טוב מול כל הצהוב

אישית, הכתבה הזו גרמה לי לשני אפקטים:

הראשון הוא שאחרי התלבטות של כמה שבועות (שכן גם אני ישראלי לא פראייר שלא רגיל לשלם על דברים שאפשר לקבל חינם) החלטתי לתרום 100$ לויקיפדיה. וכדי לא להתחייב ולשכוח, הלכתי ועשיתי את זה עכשיו. אתם יכולים לראות את זה כאן.

השני הוא להיזכר בכל התחזיות על קריסת העיתונות המודפסת ונגררותיה שאני קורא בכל כיון שאני מסתכל, וממש ממש לרצות שהיום שאחרי כבר יגיע.

על משחקים במילים

"דה-מרקר" מפרסם הבוקר דיווח די מזעזע על בלוגרית אמריקנית שמאבטחי הגבול בישראל ירו לה בלפטופ "מטעמי בטחון", כשעברה ממצרים לישראל. הדיווח פורסם באתר חדשות במצרים, ב-engadget ובבלוג cult of mac. לא כל שכן – אפילו רשות שדות התעופה הודתה במעשה."המאבטחים הישראלים ירו במחשב שלי"

יש בכתבה הזו את כל המאפיינים של שלטון דיקטטורי ופאשיסטי – חיטוט בדברים שאין להם נגיעה ישירה לבטחון (כמו תמונות במצלמה ויומן), עיכוב שרירותי של מישהו שלא מוצא חן בעיניך (כי הוא אמריקני שגר במצריים ויש לו צילום של מגן דוד עם הכיתוב Fuck) והשמדה של רכוש בלי שום סיבה ממשית. שהרי הסיבה היחידה להזמין חבלן ולירות בלפטופ היא אם יש בו פצצה. ואם כך – מדוע לא עצרו וחקרו אותה במתקן משטרתי או בטחוני?

כשאני קורא כתבה כזו, אני רואה משטר מפוחד, ובצדק, שמנסה להאחז בציפורניים באשליות הצידקה שלו. מין מיניסטריון אמת. והנסיון למנוע "לכלוך" על מדינת ישראל דרך השמדת הכתיבה והצילומים של המלעיזים, כמוהם כשריפת ספרים כדי למנוע מאנשים לדעת שיש אמת אחרת. ואולי זה עובד, אם לקרוא את הטוקבקים.

אבל הכותרת לפוסט היא "משחקים במילים", כיון שהדבר הראשון שתפס אותי היה הלינק לכתבה באתר "הארץ":

כותרת הכתבה

בלוגרית אמריקאית: מאבטחים ישראליים פוצצו את המחשב שלי. גם הכותרת לכתבה ב-"דה-מרקר" עושה את אותו שירות: "המאבטחים הישראליים ירו במחשב שלי" (במרכאות, ציטוט של הבלוגרית).

ולמי שעדיין לא מבין – כל הדיווח, למרות שפורסם שוב ושוב בכלי תקשורת רציניים, ולמרות שאושר על ידי הגורמים היורים, עדיין מוצג כטענה של המתלוננת. השיטה הזו היא הדרך היותר מכובדת לכתוב "מאבטחים ישראליים ירו לכאורה במחשב". יש כאן זלזול באמיתות הדברים, המובאים רק בשם אומרם ולא כעובדה בשטח.

אני מאוד מקווה שאחרי שתקבל את הלפטופ החדש, היא תתבע את הרשות על עגמת נפש וגרימת נזק למדינת ישראל בזדון וטיפשות.

על ההתקדמות הטכנולוגית האנושית

אחד המקרים המעניינים שנתקלתי בהם לאחרונה היא תביעה של חברת Apple נגד יצרנית מחשבים בשם Psystar.

Psystar היא חברה שמייצרת ומוכרת  מחשבים תואמי Mac. אפילו לא לפטופים – מחשבים שולחניים שיודעים להריץ את מערכת ההפעלה OSX (או OS10) של אפל, שרצה על כל אותם מחשבים לבנים בוהקים שיצא לכם לראות בזמן האחרון. אפל, חברת המחשבים הביתיים היחידה שמייצרת גם את המחשב וגם את מערכת ההפעלה שלו (מחשבים במובן הגדול של המילה, כמו לפטופים ומחשבים שולחניים. זה נכון גם למוצרים הקטנים יותר כמו אייפון ואייפוד, רק ששם היא לא היחידה שנוהגת כך)  החליטה שזה מספיק ותבעה. אמנם היכולת להתקין את OSX על מחשבים שונים קיימת שם בחוץ (וידועה בשם 'הקינטוש' ) אבל חברה שמוכרת את זה בריש גלי זה יותר מדי.

אפל היא חברת של קיצוניות. היא (או, יותר נכון, הוא – סטיב ג'ובס) מובילה בעיצוב חדשני וקביעת סטנדרטים. כל נגני המוזיקה רוצים להיות אייפוד, כל הסלולרים רוצים להיות אייפון, וכולם רוצים להיות מק. מצד שני (ואולי לא צד שני?) היא החברה הכי סגורה שיש. רק נסו לחשוב שכל תוכנה שהייתם רוצים להתקין הייתה צריכה אישור של מיקרוסופט כמו שאפל נוהגת עם ה-App store שלה. וזו גם לא הפעם הראשונה שאפל שומרת על סגירות שכזו – מכשיר pre של חברת Palm נחסם מסינכרון עם iTunes store. בנסיון לאפשר לבעלי pre לקנות מוזיקה דרך iTunes, וכיון שהיכולת הזו אפשרית רק למכשירים של אפל, pre מתחזה לשכזה. אפל חוסמת, פאלם משנה ומתחזה מחדש. ושוב אפל מזהה וחוסמת, ושוב פאלם משתנה.

אבל הצעד הזה מעניין יותר מכל האחרים. כל מי שגדל בדור שלי, הדור שראה את מהפכת המיחשוב הבייתי, יודע שהדבר הקרוב ביותר למחשב של ימינו (אם מתעלמים ממחשבי בוטיק כמו קומודור ואמיגה), שהיווה את החוליה האחרונה בשרשרת לפני ההתפוצצות הביתית של אינטל, היה המחשב של חברת IBM. ומה שאיפשר את כל המהפכה הייתה כניסת של מחשבים שולחניים זולים וחסרי לוגו, שזכו לכינוי 'תואם IBM'. אם לא המחשבים הללו, סביר שהיינו היום במקום אחר לגמרי, קרובים הרבה יותר לאותה אמירה של קן אולסון.

אם כך, התביעה הזו (שנכון לעכשיו, אפל ניצחה בה) אינה קשורה רק באפל ופסייסטאר, אלא בכולנו. אפל, אם לשפוט על פי ההיסטוריה, מונעת מאיתנו התפתחות טכנולוגית בסדר גודל שכזה. פסייסטאר אינה סתם קוריוז, אלא דוד, נחשון בן עמינדב, התקדים שיפרוץ עבורנו את את הדבר הגדול הבא. ואולי לא. מי יודע? אולי אנחנו, אולי עוד הרבה זמן.

ואולי צריך לקום מישהו ולתבוע את אפל על עיכוב ההתפתחות האנושית על מזבח הרווח האישי. ויפה שעה אחת קודם, לפני שחברות חומוס יתחילו להגיד לנו באילו פיתות מותר לנו להשתמש.

<עדכון>

אנקדוטה קטנה: לקח לי המון זמן למצוא את הקטע הגאוני של הסימפסון'ס יורדים על אפל והתרבות שסביבה שרציתי לשים כאן. הסיבה היא שהקטע הזה הורד מכל מקום שבו הוא הוצג, בטענה שהוא פוגע בזכויות היוצרים של פוקס-המאה-העשרים. מקרה?

אם הקטע נמחק מהלינק שכאן, נסו לחפש simpsons apple spoof בגוגל. הקטע אורך קצת יותר מ- 3 דקות.

</עדכון>