בנימין נתניהו נאם הערב נאום מלא במליצות חלולות, שבחללים שבינן הכילו מספר נקודות אמיצות ושנויות במחלוקת. נקודות שאפילו הכאילו-שמאלנים – מצביעי העבודה (מאוכזבי עראפת) הסכימו להם כבר מזמן ומקבלים אותן כמובן מאליו, אבל כשהן מגיעות מראש ממשלה שנחשב לאולטרה-ימני, שכתב בספרו "מקום תחת השמש" שנסיגה מגב ההר היא אסון אסטרטגי (וגם, שבניגוד לערבים, יהודים לא רוצחים ראשי ממשלה מסיבות אידיאולוגיות) – הן מהדהדות בעוצמה רבה יותר. שתי מדינות, אין לנו רצון לשלוט בעם אחר – כל אלו אינם מושגים השגורים בפיו. הקול קול בנימין והידיים ידי גרוסמן.

כמובן שהכל נאמר בצורה מושכלת שאפשר יהיה לחזור ממנה בעתיד (ההתנחלויות הן לא המכשול לשלום, צריך אומץ לא רק מהצד הישראלי [גיחי גיחי]), אבל בכל זאת – כבוד.

צפוי היה כי שני הצדדים יתאכזבו מהנאום. לשמאל היו חסרים דברים, לימין זה היה יותר מדי. ואולי האכזבה היא צעד טקטי, כדי לחזק ולמשוך עוד. ואכן, סאיב עריקאת,  נציגי החמאס, אריה אלדד וחבריו – כולם קיבלו מקום של כבוד בתוך הכתבה "נאום נתניהו – התגובות" באתר "הארץ".

ומי קיבל את המקום הראשון בכתבות "המגזין" בצד ימין באתר? ברק אובמה. ולמה? כי הוא הלך לשחק גולף בזמן הנאום.

אכן, אין גבול לחוצפה. איך מעיז נשיא ארה"ב שלא לשבת מול מסך הטלוויזיה בזמן הנאום? מה מסך אחד? אחרי הכל, כל רשתות הטלוויזיה שידרו את הנאום. כל ישראלי יודע לזפזפ בין ערוצים שמשדרים את אותו הדבר (קשה בפיגועים, קל בקרב). יש לו מזל, לשוורצע, שוויתרנו לו על נוכחות פיזית בארוע, שורה ראשונה ליד שמעון פרס. זה כבר היה מלמד אותו מה זה לשחק גולף בזמן שראש הממשלה של המדינה הכי פרובנציאלית בעולם (אחרי פיג'י, שתבעה את מיקרוסופט על הפרת זכויות יוצרים, אחרי שהאחרונה קראה לאחד מגרסאות החלונות שלה "פרוייקט פיג'י" ) עומד מול המצלמות ומדקלם את מה שידוע לכולם (כולל אובמה) כבר שנים.