לקראת סוף האינתיפאדה השנייה, אחרי שקראתי את הדו"חות המעולים של מרכז קשב, ולאחר כניסתו של דיוויד לנדאו לתפקיד העורך הראשי של "הארץ", בוקר אחד, התחילו להתפרסם שמות של קורבנות פלסטינים. לא שמות של מטרות, או עוד ארכי מחבל, או השני בחמאס, אלא שמות של אנשים פשוטים, כמו שאצלנו מפרסמים שמות של אנשים שנהרגו בפיגוע, או בהפגזה. אני חייב להודות שזה ריגש אותי. ההשוואה הזו, שבה אין דוד וגוליית, אין טובים ורעים, יש רק קורבנות של סכסוך שהם לא התחילו, לא רצו למות בגללו או בשבילו, ואולי אפילו לא רצו בו. אנשים. בני אדם.

זה ריגש אותי כי חשבתי שזו יכולה להיות הסנונית הראשונה של ישראל (או אולי הישראלים) להבין שמלחמה היא לא סרט אמריקני. הרעים הם לא רעים לגמרי, הם לא יורים באנשיהם מתוך גחמה או מרביצים לנשים, הם בסך הכל בני אדם. אמנם בעיתון האליטיסטי והמתנשא, אבל אולי ממנו זה יחלחל הלאה.

השנים נקפו, העורכים וגם הגישה השתנו. והיום, בעמודת המגזין בצד שמאל (ולצערי אין לי תמונת מסך), תחת הכותרת "חוסל מחבל שרצח איש מג"ב", עם הקישור הבא:

הופיעה הכתבה הבאה:

לכאורה, עוד יום צייד מוצלח לכוחותינו, שחיסלו רוצח. ולא סתם רוצח – רוצח שוטרים.

אבל בגוף הכתבה מוצגת תמונה קצת שונה. השוטר, יניב משיח, נהרג בהתקלות עם חוליית מחבלים. כל מוות הוא נורא, אבל קשה להגדיר את זה בתור רצח. בדרך כלל זה נקרא "נהרג בפעילות מבצעית". אולי אפילו פעולת טרור, אבל רצח?

המחבל (רוצח?) לעומת זאת, נהרג כנראה כאשר דחפור הרס את ביתו. רוצה לומר שצה"ל, הצבא המוסרי בעולם, קבר אותו בחיים תחת הריסות ביתו.

קשה. קשה לי. אין לי מושג מה עובר על משפחת השוטר, וקשה לי לבקר אותם אם הם מרגישים יותר טוב לשמע הידיעה, התלושה לכשעצמה, שהאיש שהביא למות בנם מת בעצמו. אבל אין לי ספק שמכבסת מילים שכזו, ניוספיק במיטבו, לא עוזרת לנו למנוע את מותם של הקורבנות הבאים, יהיה שמם ומוצאם כשיהיה.

באתר "הארץ" מתפרסמת היום הכתבה הבאה, תחת הכותרת המבהילה "הג'יהאד העולמי מחדש את פעילותו בשטחים":

מפחיד מאוד. וגם מאוד אינפורמטיבי – הכותרת מסבירה את עצמה, ואין צורך להכנס לעומק הידיעה.

כי אם נכנסים, מגלים תמונה קצת שונה. כבר בפסקה הראשונה הטון משתנה וכבר לא מדובר בג'יהאד העולמי שפועל בשטחים, אלא במעצר של של פעילים בהתארגנויות ששאבו את השראתן מאל-קעידה. הפיסקה השנייה ממשיכה ומתארת את הקבוצה (כאן כבר לא 'התארגנויות' אלא 'התארגנות', שמונה 6 אנשים, חלקם בני משפחה אחת) שמקיימים מפגשים באינטרנט ובמסגדים, ושקוראים למספר פוליטיקאים פלסטינים "כופרים". בפסקה מופיעה גם הטענה המוזרה כי "זו חוליה מאורגנת ראשונה מזרם אידיאולוגי כה קיצוני, הנחשפת בגדה זה כמה שנים". מוזרה, כיון שאין שום הסבר מה הופך את החוליה לקיצונית.

ובפסקה השלישית מופיע כבר הדובדבן, בסוף: "אין מדובר בהפעלה מסודרת של החוליות מחו"ל, אלא יותר בהשראה ששאבו מארגוני הג'יהאד העולמי". אולי אפשר להתווכח על הבנת הנקרא ומה שהתכוון משורר הכותרת, אבל סביר שבמבחן האדם הסביר, או בוזגלו, או המציאות או כל מדגם של אנשים שהיינו שואלים לדעתם, הכותרת הייתה מתפרשת הפוך למשפט הזה. מעתה אמור, בשיחדש של עיתון 'הארץ', כי "X מחדש את פעילותו ב-Y" פירושו "ב-Y יש כמה אנשים ששמעו על X ומחלקים תעמולה מודפסת שמזכירה קצת את מה ש-X אומר, למרות ש-X עצמו לא ממש מעורב או תומך בהם".

בעידן עומס המידע שבו אנו חיים, מאוד מקובל לקרוא את הכותרת ולהקיש ממנה, בלי לקרוא בכלל את גוף הכתבה. גם אני חוטא בכך לרוב. אני גם מודע לכך שעורך הכותרות לא תמיד הוא הכתב, ולעיתים הוא מונע משיקולים שאינם חדשותיים, כגון ייצור כותרות בהלה שימכרו את העיתון. אבל היוצא מכך הוא שהעיתון (לאנשים חושבים) מוליך שולל את קוראיו ובמקום לדווח להם על המציאות, ומעוות אותה כדי למכור יותר עותקים או לקדם אג'נדה מסוימת. זה בעיקר עצוב כיון שכל השאר כבר עושים את זה מזמן.

היום בבוקר מתפרסם מאמר ב"דה-מרקר" על פרוייקט התרמה של ויקיפדיה.

ויקיפדיה הפכה כבר מזמן לסיפור הצלחה. אם גוגל הצליחה למצב את עצמה בתור מילה נרדפת לחיפוש של דברים קטנים ונקודתיים, הרי שויקיפדיה הצליחה להפוך למקןר הידע המעמיק באינטרנט. מה שהתחיל בתור לווין לפרוייקט ל-Nupedia, אינציקלופדיה מקוונת שערכיה נכתבו על ידי מומחים, שרד אותה והפך להיות אחד המונומנטים של פתיחות, שיתוף פעולה ונדיבות. מתנדבים מכל העולם מתחזקים אלפי ערכים מדי יום, פולמוסים סוערים ניטשים על כיון כזה או אחר כמין גילגול של דו-קרב חרבות בין קבוצות אידיאולוגיות ואידיאליסטיות שונות. אני משתמש תדיר בשירות, לרוב כמאור ראשון לפני מקורות אחרים.

ויקיפדיה מתקיימת בלמעלה מ-200 שפות ומהווה אבן יסוד בכל תחקיר עומק, עד כדי כך שמספר פעמים פורסמו כתבות מוטעות בעיתונים, משום שכותביהן התבססו רק על ויקיפדיה, ונפלו על מידע מוטעה, בזדון או בשוגג (אכן, כמו כל דבר בעולם, גם ויקיפדיה לא מושלמת וחסינה לגמרי).

כל העושר הזה ניתן למשתמשים בחופשיות. חופשי (Free) באנגלית מציין גם חינם ( 'free' as in 'free beer' ) וגם פתוח ( 'free' as in 'free speech' ), נשען על תרומות ומימון עצמי. השרת הראשון וכתובת האינטרנט מומנו על ידי ג'ימי ויילס, המייסד. ויילס גם התחייב שלא יציב פרסומות באתר כאמצעי מימון. ואחרי כמעט 10 שנים של קיום משמעותי כל כך, החליט האיש לבקש קצת בחזרה. ולא לעצמו, אלא לתחזוקה השוטפת.

לא שהוא סגר את האתר מאחורי סיסמא ובריח, לא שיצר גירסה בתשלום והעביר אליה קצת קצת את כל הפונקציונליות. הוא אפילו לא ביקש תשלום מראש, כמו שנוהגים עיתונים (בכלל וכלכלונים בפרט) בלי להתחייב למה שתקבל אחרי שתשלם. להיפך, ג'ימי ויילס, פראייר עולמי, נתן לנו להשתמש במוצר ורק אז ביקש כסף. ודגש על 'ביקש' – אף אחד לא חויב לשלם ולא נחסם אם לא.

כל זאת לא מפריע לדה-מרקר להכנס לתפקיד הילד הקול, שיודע להצביע ולצחוק על החנונים. הלינק המפנה לכתבה, באתר "הארץ" מכריז:

"מייסד ויקיפדיה הצליח להכנס לכם לכיס". אכן, פרגון גדול למקור המידע שמשמש לא מעט, סביר להניח, גם את כותבי וכתבי דה-מרקר, מקצועית ואישית. לחיצה על הלינק פותחת את הכתבה בשורה מחממת הלב וטופחת על השכם: "ויקיפדיה גייסה מאות אלפי דולרים בקמפיין שנור מהגולשים".

מן הראוי לציין כי גוף הכתבה הוא עובדתי ואינו מביע עמדה לגבי הקמפיין, מה שגורר אותי להאמין שהכתב, אורי ברקוביץ', אינו זה שיורק לבאר וקורא לזה דיווח חסר פניות, אלא כנראה עורך באתר/בעיתון שבחר (שוב) בכותרת הפסואודו סנסציונית על מנת למשוך יותר קוראים (יותר ממה?).

[עדכון] לפי מקור אנונימי שמגיב למטה, סביר שאורי ברקוביץ' כן אחראי לכותרת ה"שנור". אורי, אם כן ואם כך, נושא באחריות ולא איזה עורך. עצוב. [/עדכון]

אישית, הכתבה הזו גרמה לי לשני אפקטים:

הראשון הוא שאחרי התלבטות של כמה שבועות (שכן גם אני ישראלי לא פראייר שלא רגיל לשלם על דברים שאפשר לקבל חינם) החלטתי לתרום 100$ לויקיפדיה. וכדי לא להתחייב ולשכוח, הלכתי ועשיתי את זה עכשיו. אתם יכולים לראות את זה כאן.

השני הוא להיזכר בכל התחזיות על קריסת העיתונות המודפסת ונגררותיה שאני קורא בכל כיון שאני מסתכל, וממש ממש לרצות שהיום שאחרי כבר יגיע.