קטגוריה: מחשבים

על הפתוח והסגור – הקדמה

אהודתגובה אחת

החלקים הבאים:

חלק 1 – קורי דוקטורו

רציתי לכתוב הקדמה קצרה לסדרה הזו,  כדי להכין קצת את השטח.

הפוסט הזה הוא טכנולוגי במקצת אבל לא מיועד רק למי שמתעניין בטכנולוגיה. הוא מדבר על העתיד של כולנו (אולי העתיד הרחוק, ואולי רק של הדורות הבאים). לא יהיו בו יותר מדי מושגים טכנולוגיים או רקע נדרש (אני מקווה), ואת מה שיהיה אני אשתדל להסביר. אם חסר משהו או לא ברור – בשביל זה יש מקום לתגובות.

שני מושגים (או שני צדדים של אותו מושג) שמוזכרים באופן תדיר בעולם התוכנה והמחשבים הם 'open source' ו-'closed source', שמתורגמים לעברית בדרך כלל, ובצורה לא טובה, כ-'קוד פתוח' ו-'קוד סגור'. אני אומר "בצורה לא טובה" כיון שתרגום יותר טוב (ויותר מדויק) יהיה 'מקור פתוח' ו-'מקור סגור'. זה נשמע פחות טוב וקצת מנותק מהקשר, אבל מתאר יותר טוב את התופעה. למרות זאת, אני אשתמש ב'קוד XXXX' כדי לשמור על המושגים המוכרים.

על קצה המזלג: אם אני כותב תוכנה ואז מפיץ אותה למשתמשים (כל תוכנה – פיירפוקס, פאואר פוינט וכיו"ב), המשתמשים לא מקבלים את הטקסט שאני כתבתי בתור פקודות מחשב. בדרך, מתבצע תהליך בשם קומפילציה (compilation, או 'הדרה' בעברית) שבו יצור בשם 'קומפיילר' לוקח את הפקודות שכתבתי בלשון בני אדם והופך אותן לשפת מכונה, כלומר לרצפים ארוכים של 0 ו-1. קוד המכונה הוא כל מה שהמשתמש צריך כדי להריץ את התוכנה, אבל הערך המוסף (ועוד נדון בערך הזה), מבחינתי כמתכנת, הוא שלרוב המשתמש לא יכול לשחזר ולקרוא את הפקודות שכתבתי. הוא יודע מה התוכנה עושה, אבל לא איך היא עושה, וזה מספק הגנה מפני העתקה של הקוד, עוד שכבה פיזית של איטום.  זו הגישה הנקראת 'קוד סגור'. חשוב להדגיש שמבחינה חוקית, אני מוגן גם אם אני מצרף את המקור בתוספת רשיון שאומר שאסור להעתיק, אבל זה כמו לשים אגרטל עתיק (משושלת מינג) מול תינוק בן חצי שנה ולהחתים אותו על חוזה שאומר "אסור לגעת!".  אם התכוונתי לדאוג שהאגרטל לא ישבר, יהיה קצת קשה לתקן את הנזק אם התינוק יחליט להפר את החוזה.

הגישה ההפוכה היא, כמובן, הקוד הפתוח. אני מצרף את המקור, בשפת בני אדם, לקוד המכונה, או אולי מפיץ רק את המקור ביחד עם הוראות קומפילציה, מתוך הכוונה שהמשתמשים (חלקם הקטן, סביר להניח) יקרא את הקוד ויעתיק ממנו חלקים, או יוסיף לו עוד קוד, או אולי סתם יקרא ויחכים וישתמש ברעיונות כדי לבנות תוכנה אחרת.

גישת הקוד הסגור בדרך כלל מקבלת את צידוקיה מטעמי הגנה על פטנטים. אם אני, הקטן, כתבתי תוכנה שמוסיפה ערך למוצר של IBM, ו-IBM יקראו את קוד המקור, הם יכולים לכתוב את זה מחדש ולגנוב לי את הרעיון. ולא רק IBM – כל אחד יכול לעשות את זה, ולפתח מוצר עם עוד קצת אפשרויות, או למכור אותו ב-1.9 ש"ח פחות ולגנוב לי את השוק. אין לי ויכוח עם האפשרויות האלו וצריך לטפל בהם איכשהו, אבל מי שכבר מכיר אותי יודע שאני בטח לא הולך לכתוב כאן בשבחי הקוד הסגור ונפלאות ההגנה על פטנטים. להפך – בסדרה הזו אני ארכז דברים שלמדתי וגיליתי על הבעייתיות של הגישה הזו. הוגים ששמעתי, ספרים שקראתי וסינרגיה שלי. אני מקווה שתהנו.

את ההקדמה הזו אני הולך לפרסם למרות שאין לא עדיין את הפרק הראשון, מתוך תקווה שהיא תדרבן אותי להמשיך. להתראות בפרק הבא.

הגוף והמחשב – מחשבות על דימיון

אהודכתיבת תגובה

אז למי שלא יודע, אני מחזיק גם בלוג טכני יותר שעוסק בעיקר בלינוקס. פרסמתי שם היום משהו חדש, שנוגע למחשבים אבל לא בדיוק, ויכול להיות שגם יעניין את מי שלא מתעניין. נסו:

http://mylinuxwife.wordpress.com/2010/05/14/%D7%94%D7%92%D7%95%D7%A3-%D7%95%D7%94%D7%9E%D7%97%D7%A9%D7%91-%D7%9E%D7%97%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%A2%D7%9C-%D7%93%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%95%D7%9F/

על ההתקדמות הטכנולוגית האנושית

אהוד3 תגובות

אחד המקרים המעניינים שנתקלתי בהם לאחרונה היא תביעה של חברת Apple נגד יצרנית מחשבים בשם Psystar.

Psystar היא חברה שמייצרת ומוכרת  מחשבים תואמי Mac. אפילו לא לפטופים – מחשבים שולחניים שיודעים להריץ את מערכת ההפעלה OSX (או OS10) של אפל, שרצה על כל אותם מחשבים לבנים בוהקים שיצא לכם לראות בזמן האחרון. אפל, חברת המחשבים הביתיים היחידה שמייצרת גם את המחשב וגם את מערכת ההפעלה שלו (מחשבים במובן הגדול של המילה, כמו לפטופים ומחשבים שולחניים. זה נכון גם למוצרים הקטנים יותר כמו אייפון ואייפוד, רק ששם היא לא היחידה שנוהגת כך)  החליטה שזה מספיק ותבעה. אמנם היכולת להתקין את OSX על מחשבים שונים קיימת שם בחוץ (וידועה בשם 'הקינטוש' ) אבל חברה שמוכרת את זה בריש גלי זה יותר מדי.

אפל היא חברת של קיצוניות. היא (או, יותר נכון, הוא – סטיב ג'ובס) מובילה בעיצוב חדשני וקביעת סטנדרטים. כל נגני המוזיקה רוצים להיות אייפוד, כל הסלולרים רוצים להיות אייפון, וכולם רוצים להיות מק. מצד שני (ואולי לא צד שני?) היא החברה הכי סגורה שיש. רק נסו לחשוב שכל תוכנה שהייתם רוצים להתקין הייתה צריכה אישור של מיקרוסופט כמו שאפל נוהגת עם ה-App store שלה. וזו גם לא הפעם הראשונה שאפל שומרת על סגירות שכזו – מכשיר pre של חברת Palm נחסם מסינכרון עם iTunes store. בנסיון לאפשר לבעלי pre לקנות מוזיקה דרך iTunes, וכיון שהיכולת הזו אפשרית רק למכשירים של אפל, pre מתחזה לשכזה. אפל חוסמת, פאלם משנה ומתחזה מחדש. ושוב אפל מזהה וחוסמת, ושוב פאלם משתנה.

אבל הצעד הזה מעניין יותר מכל האחרים. כל מי שגדל בדור שלי, הדור שראה את מהפכת המיחשוב הבייתי, יודע שהדבר הקרוב ביותר למחשב של ימינו (אם מתעלמים ממחשבי בוטיק כמו קומודור ואמיגה), שהיווה את החוליה האחרונה בשרשרת לפני ההתפוצצות הביתית של אינטל, היה המחשב של חברת IBM. ומה שאיפשר את כל המהפכה הייתה כניסת של מחשבים שולחניים זולים וחסרי לוגו, שזכו לכינוי 'תואם IBM'. אם לא המחשבים הללו, סביר שהיינו היום במקום אחר לגמרי, קרובים הרבה יותר לאותה אמירה של קן אולסון.

אם כך, התביעה הזו (שנכון לעכשיו, אפל ניצחה בה) אינה קשורה רק באפל ופסייסטאר, אלא בכולנו. אפל, אם לשפוט על פי ההיסטוריה, מונעת מאיתנו התפתחות טכנולוגית בסדר גודל שכזה. פסייסטאר אינה סתם קוריוז, אלא דוד, נחשון בן עמינדב, התקדים שיפרוץ עבורנו את את הדבר הגדול הבא. ואולי לא. מי יודע? אולי אנחנו, אולי עוד הרבה זמן.

ואולי צריך לקום מישהו ולתבוע את אפל על עיכוב ההתפתחות האנושית על מזבח הרווח האישי. ויפה שעה אחת קודם, לפני שחברות חומוס יתחילו להגיד לנו באילו פיתות מותר לנו להשתמש.

<עדכון>

אנקדוטה קטנה: לקח לי המון זמן למצוא את הקטע הגאוני של הסימפסון'ס יורדים על אפל והתרבות שסביבה שרציתי לשים כאן. הסיבה היא שהקטע הזה הורד מכל מקום שבו הוא הוצג, בטענה שהוא פוגע בזכויות היוצרים של פוקס-המאה-העשרים. מקרה?

אם הקטע נמחק מהלינק שכאן, נסו לחפש simpsons apple spoof בגוגל. הקטע אורך קצת יותר מ- 3 דקות.

</עדכון>