לפני שנה וחצי (בערך) כתבתי כאן על שכונות ואזורים שדייריהם מרשים לעצמם לנכס את ההיקף של ביתם, להתאגד (תופעה יפה לכשעצמה) עם שכניהם ולהגדיר את הרחוב/שכונה בה הם חיים כאזור סגור עם שומר. אז מחיתי נגד התופעה, שהיא בעצם חלק מאותו מנגנון שהביא לנו את וועדות הקבלה לישובים. הכל נובע מאותה קסנופוביה שהולכת וגוברת בישראל בשנים האחרונות. רובה (אם כי לא כולה) מופנה כלפי 'ערבים' כקבוצה מכלילה – פלסטינים מהגדה ומעזה, פלסטינים אזרחי ישראל ("ערבים ישראלים"), בדווים וכיוצא בזה (למרות שאין לי כל כך מושג מי עוד יוצא בזה). הרי ידוע שהמשטרה לא נכנסת לישובים מסויימים, שאחוז גניבות הרכב ממזרח לכביש חיפה הישן הוא מהגבוהים בעולם ושבני נוער שמסתובבים בדרך חיפה או בהוד השרון מהווים סיכון שיש להתרחק ממנו.

היום מתפרסמת ב-"הארץ" כתבה (תמונת מסך) על עמיקם קימלמן מהוד השרון, שהגיש תביעה נגד המחסומים הללו בעירו מהסיבה הכי פשוטה והכי הגיונית: הם מפריעים לו ללכת איפה שהוא רוצה. או בציטוט: "למה שמישהו ימנע ממני ללכת ברחוב בעיר מגוריי?". אכן, למה?

אז אם להתעלם מהעובדה שאני מסכים עם קימלמן, הסיבה האחורית כנראה קשורה יותר למנטליות שהזכרתי למעלה. אחרי שכולנו גדלנו כאן על האתוס שזהו המקום שבו אף אחד לא ירדוף אותנו, אנחנו מנסים לפרקטל את זה שוב ושוב לתוך החיים שלנו – אם נסגור בחוץ את הדברים הרעים, הם לא יגיעו אלינו. אז אלימות, אונס ושימוש באלכוהול מרקיעים שחקים בקרב מתבגרינו, אבל כל מקרה כזה שמדווח מלווה במילמולי תדהמה של ההורים על איך לא ידענו, הוא כזה ילד טוב. כי גם את גידול הילדים סגרנו בחוץ, השארנו אותם מול הטלוויזיה שתלמד אותם איך לחיות. אלו הפירות. נושא גדוש בפני עצמו.

שני דברים חיוביים שאני יודע לגבי מה שכתבתי למעלה.

האחד, זה שיש גם אחרת. מישהו שאני מכיר בקרית אונו סיפר לי שאחת הדרכים של ההורים להתמודד עם עליית כמות בני הנוער השיכורים היא סיירות לילה של הורים. הייתי רוצה להאמין שהם מדברים עם הנערים ומשכנעים אותם להפסיק, אבל מתוך תודעת מציאות אני מוכן גם להסתפק בזה שיגררו אותם הביתה בוכים וצווחים, להתחיל טיפול משפחתי.

השני הוא שלפי הכתבה, עמיקם קימלמן זכה במשפט והעיר תסיר את המחסומים הפיראטיים, ופסק הדין הזה תקדימי לגבי ישובים אחרים (גם כאן, הייתי שמח אם ארסוף וה-YOO היו נופלים ראשונים, אבל הם בטח יקנו מישהו שיבטיח שזה לא יקרה). אם זה יגיע לידי ביצוע, אולי סוף סוף אנשים יתחילו להתמודד עם מה שלא מוצא חן בעיניהם במקום לעצום עיניים ולקוות שזה ילך.