הפוסט הזה מוקדש לכל מי שהביט אי פעם לכיוון הכללי של הכנסת, לתכנית חדשות או אקטואליה, קרא עיתון או סתם דיבר עם חברים ושאל את עצמו איך הגענו למצב שבו האנשים שמושלים בנו, שאנחנו הכתרנו במו פתקנו, כל כך מטומטמים? איך זה שכמעט כל מי שנמצא בבית הנבחרים שלנו, וכמעט כל מי שנמצא בעמדת כח בו, כל כך רדוד, כל כך עילג, כל כך משכמו ומטה? ולכל מי שהסתכל למקומות רחוקים יותר וראה נבחרי עם שאולי אינם תורמים יותר, אבל בהחלט ברור איך הם הצליחו להביא את עצמם לכסא, אנשים שסביר שכל אחד היה יוצא נשכר מלבלות 15 דקות בחברתם ולדון איתם בכל דבר שהוא.
לכל אלו אני רוצה לומר: יהודים, יש תקווה! ולא בגלל שנמצא רמץ חבוי בבית ממשלנו, או מנהיג חדש נולד. יש תקווה כי יכול להיות יותר גרוע:

למי שלא רוצה לצפות אלא לקרוא – ניתן לבקר כאן. ולמי שלא רוצה: בקטע, שהוא חלק מדיון בועדת הכוחות המזויינים, מדבר חבר הפרלמנט האנק ג'ונסון (דמוקרטים). הוא מתחקר את אדמירל רוברט ווילארד, מפקד הצי הפאסיפי, על הצבת 5000 נחתים נוספים, עם משפחותיהם, על האי גואם שבאוקיינוס הפאסיפי (השקט). ג'ונסון, לאחר תאור האי, שטחו ואוכלוסייתו, מביע את חששו כי הצבת אנשים נוספים על האי תגרום לו לנטות ולהתהפך.

אז בפעם הבאה ששר בטחון שוכח להסיר את הכיסוי מעדשות המשקפת, מצביע בשתי ידיים עם שני כפתורים שונים, מנסה להעלים את ה"מח" או משפיל שגרירים זרים, זכרו תמיד כי יכול להיות גרוע יותר.

ותודה לאדם קארי וג'ון סי דבורק על הדיווח, דרך No Agenda.