הדף הראשי של 'הארץ' נראה היום מדכא במיוחד:

אז מה היה לנו? כתבה על מכון מחקר בשם "ראות" שחקר ומצא כי שוב קמו עלינו לכלותינו. זה לא שאין כאלו שבאמת מסתכלים עלינו ואומרים 'אייאייאיי', אבל הם מלובים על ידי התאגדות גלובלית של אנרכיסטים (באמת? מישהו שם יודע מה זה אנרכיסטים?). אחריה, כתבת פרישה על השופט השנוי במחלוקת גרשון גרמן, שכותרתו קובעת כי שני הומואים עם ילד הם לא משפחה לפי הגדרת החוק, ולכן השופט סירב להוציא צו הגנה לגבר שבן זוגו היכה אותו (וזה מגיע משופט לענייני משפחה. כמו ששופט שלום יזכה רוצח שהיכה מישהו למוות במפתח שוודי, כי זה לא נשק לפי החוק), ותחתיה, לאחר תקופה ארוכה של שקט מתוח, חוזר האור-לגויים, הבעל-ראש-טוב אביגדור קהלני, שאומר לתלמידי בית ספר שמי שלא ישרת יביא פשע וסמים (בכותרת) ושאם הם ישתמטו, הוא יטפל בהם אישית (במשנית). הכתבה מומלצת אגב, לכל מי ששאל את עצמו פעם מה קורה לגיבורים אחרי שהסרט נגמר.

אכן, קציר דמעות, אבל מכולם תפסה לי את תשומת הלב הכתבה האחרונה בבלוק, זו העונה לכותרת מהמסך למציאות: "אווטאר בגירסה ההודית". הכתבה, החתומה על ידי כתב העיתון הצרפתי 'לה מונד', מספרת על שבט קטן בהודו (לא ראיתי את הסרט כך שאין חשש לספויילר) שעומד לאבד את אדמותיו בגלל חברה בריטית (בבעלות איש עסקים הודי) רוצה לכרות שם חומר בשם בוקסיט. הכותב וגם המצוטטים בכתבה מרבים להשוות בין הסרט למצב בהרי אוריסה: "סיפורם דומה מאוד לתסריט של "אווטאר", סרטו של הבמאי האמריקאי ג'יימס קמרון", "הדרמה של אווטאר – אם נתעלם לרגע מהלמורים הצבעוניים ומהלוחמים דמויי האדם מתחוללת היום במציאות, בגבעות ניאמגירי שבאוריסה", מסביר סטיבן קורי, מנהל העמותה Survive International, שפועלת כדי להגן על העמים הילידיים ברחבי העולם.", "נראה ששבט דונגריה קונד עומד בפני כליה, ולא בפני סוף טוב בנוסח אווטאר." (אופס, אולי בכל זאת ספויילר).

בניגוד לעבר, הפעם אין לי טענה כלפי 'הארץ' או אפילו כלפי 'לה מונד', אלא רק ניתוח (מתובל בקצת עצב) של עצמנו ומה עובר לנו את סף הרגישות של התודעה.

נתקלתי בעבר בטענה מוזרה שכשהספינות הגדולות של מגלי הארצות האירופאיים התקרבו לחופי אמריקה, הילידים לא ראו אותם (ממש לא ראו אותן מולם על הים) כיון שהאפשרות הקיומית שלהן הייתה בלתי נתפסת. הייחוס היחיד שמצאתי הוא כאן, והוא מנסה להסביר את זה בדרך אחרת (שלא מתאימה לי לטיעון ולכן אני אתעלם ממנה), ואוסיף כאן שבעקבות הסרט "מוצאים את נימו" אלפי ילדים שיחררו את דגי הנוי שלהם לאוקיינוס, וגרמו לאסון אקולוגי.

מתוך השיח על סימולציות וסימולקרות יכול לעלות כאן יצור חדש: אווטאר הוא מסמן (סימולציה) כיון שהוא מייצג מציאות קיימת (המסומן), אולם המסומן הזה בלתי נראה לנו עד בואו של המסמן. לא מדובר כאן בהחלפה של המסומן במסמן כמו שציינתי כאן, אלא בחילוף תפקידים דו כיווני בינם: אווטאר הוא המסומן ואירועי מציאות הם רק סימולציות חיוורות שלו, שצריך לדאוג להם לסוף טוב (וטוב שהסרט לימד אותנו מי הטוב ומי הרע כאן).

לפיכך, הייתי ממליץ לקברניטי המדינה (וקהלני בראשם) ליצור סרט מדע בדיוני עם אפקטים מרהיבים, על שבט של יצורים ירוקים ושוחרי שלום בשם 'שני בשראל', שאחרי 4000 שנות גלות חזרו לכוכב שלהם רק כדי לגלות ששבט מרושע בשם 'קלפטינאים', שאין להם כבוד לחיים אבל יש להם ריח של מדורה, השתלט עליו והשית תכנית לימוד בבתי הספר שמלמדת ילדים שכדאי להם ללכת להיות לוחמי קודש ('שאהיקים') ולהרוג כמה שיותר בשראלים (אין מה לדאוג , בסוף הבשראלים הטובים ינצחו וכל הגלקסיה הבנטישמית תתנצל). אין ספק שמכון 'ראות' היה רואה בזה את ההערכות האסטרטגית הנכונה.